בתור מנהלי קהילות, אחד מהתפקידים החשובים ביותר שיש לנו, זה לפעמים פשוט להרים לחבר קהילה שפרסם תוכן או כתב תגובה… וזה נהיה אינסטינקט – איך שפוסט עולה, תגובה חשובה – בום! אנחנו ישר עושים לייק, מגיבים ופשוט ״מרימים״.
החשיבות “להרים” לחברי הקהילה
בעיקר בהתחלה (בחודשים הראשונים) זה דבר שהוא מאוד הכרחי ממספר סיבות
- העלאת אחוזי חשיפה ופעילות
- לתת לחבר הקהילה את הוודאות של ״אנחנו רואים, מעריכים, כל הכבוד!״ – להראות את הנוכחות שלנו.
- להעביר לשאר חברי הקהילה את המסר שדעתם, התוכן שלהם – יש לו התייחסות ויש לו חשיבות ולכן הם יכולים להעלות תכנים באופן חופשי ולהרגיש בטוחים במרחב שיצרנו.
ומתי מנהלי קהילה צריכים פשוט לשחרר?!
יש רגעים שאנחנו צריכים פשוט לשחרר את האינסטינקט הזה, לאוו דווקא להיות הראשונים שמגיבים ובאופן כל כך ישיר…
לפני שבוע, עלה פוסט שידעתי שהוא יעלה, כחלק מפינה קבועה שעולה בכל יום חמישי בשם ״חגיגת ניצחונות״. הקהילה מונה בסך הכל כ-370 חברים, מכיוון שהיא קהילה ארגונית סגורה – ולכן מספר חברי הקהילה הוא כמספר תלמידי הארגון, לקהילה יש צוות הובלה שמונה כ-13 חברי צוות, תלמידים מסורים ומקסימים.
ברגע שהפינה עלתה, לא יכולתי להיות זמינה בטלפון, אך ידעתי כמה שעת ההעלאה היא קריטית, אז פשוט אישרתי מהר מאוד את הפוסט – ומאותו הרגע, הפלאפון היה בצד במשך שעתיים (כן הא… שעתיים בלי טלפון בימינו זה אכן הישג).
מודה בפה מלא: היה לי את החשש ש״השארתי את הבייבי שלי לבד״ ו״ מה יקרה? מה אם לא יהיו תגובות? איך שאר חברי הקהילה יגיבו?״. טוב נו… מה אני אגיד לכם, פתחתי את הטלפון לאחר שעתיים ונדהמתי!
הבייבי שלי לגמרי ידע להסתדר בעצמו – התעוררתי ל-30 תגובות ופירגונים מכל הכיוונים, מחברי צוות ההובלה, מתלמידים, מחברי קהילה וותיקים ומחברי קהילה שהצטרפו באותו שבוע. ברגע שראיתי את כמות התגובות, הפירגון וההשתתפות של כלל חברי הקהילה הבנתי דבר מאוד חשוב שזה ״לשחרר״.
בתור מנהלים מאוד פשוט לנו להשאיר את הכל קרוב אלינו, לעשות את הכל ולא לשחרר את החבל לאחרים אך במקביל לכך אנחנו חייבים לעשות את זה בתור מנהלים. זה יכול להיות בהדרגה וזה חייב להיות חכם.
כאשר אתם בונים צוות שהוא חזק, מיומן ויודע את הדברים שהוא צריך לעשות – לפעמים פשוט כל מה שאנחנו צריכים זה לשחרר, בהדרגה ובחוכמה ולסמוך על הצוות שהקמנו, על חברי הקהילה שנתנו להם הרבה ערך ולהבין שאנחנו צריכים לעשות הרבה ולדעת הרבה אבל לא תמיד לעשות ולדעת את הכל, בשביל זה יש קהילה!
